ישעיהו הראל - ״עמך״ בערכאות

לעמוד הראשי

היום אנחנו יכולים לומר כי את אבינו, לא הספקנו להכיר

אור לי ואלון הראל
פברואר 2014

כשגדלנו היה כבר אבינו ישעיהו הראל (סטניסלב הרולד) עורך דין בורגני תל אביבי, מבוסס, איש משפחה אוהב, מלא שמחה, חוש הומור ותאוות חיים שנקטעה במותו כאיש צעיר בן 52 בשנת 1974. רק שנים רבות לאחר מותו גילינו שמאחורי כל אלה עמדו חוויות ילדות קשות של אנטישמיות בפולין, חבלי קליטה מורכבים בחברה הישראלית שונאת הזרים וכן אידאליזם שהביא אותו לנטוש את לימודיו באוניברסיטת ביירות (למורת רוחו של אביו) ולצאת כלוחם בצבא הבריטי ולאחר מכן כלוחם במלחמת השחרור. שלב החיים בו "התברגן" אבינו, נישא לאמנו עליזה הראל (פרידה גוטמן) והפך לחלק מקהילת המשפטנים הנכבדים התל אביביים היה רק חלק אחד בחיים עשירים מגוונים ורבי תהפוכות.

ספורים אלה הם פרי המפגש הפורה בין ישעיהו המוקדם וישעיהו המאוחר. היכולת של ישעיהו המוקדם להתבונן בריטואל המשפטי (בו כיהן ישעיהו המאוחר כשופט), כעל מפגש אנושי ולא כ"קייס משפטי" היא היכולת להתבונן אל תפקידו כשופט "מבחוץ" כאדם אשר אנושיותו קדמה למשפטיותו. ספר זה הוא עדות לרגישות האנושית של אבינו אשר מעולם לא ראה בבאי בית המשפט "בעלי דין", "נאשמים", "תובעים" או "נתבעים" אלא תמיד גם (ואולי אפילו רק) בני אדם בעלי אורות וצללים, אהבות, תאוות, ושנאות לעתים קטנות ומגוחכות, אבל תמיד אנושיות, מורכבות ומסקרנות.

הספר הזה מאפשר הצצה לא רק לחוש הכתיבה הנפלא של אבינו, אלא להוויה והחוויה האנושית של שנות החמישים וכן אל המוזרויות של החברה הישראלית המתגבשת, כפי שהם באו לידי ביטוי בבית המשפט.
לתגובות: alon.harel@mail.huji.ac.il

"האמינו לי שסקרנותי גדולה הרבה יותר לשמוע את פסק דינכם" - ישעיהו הראל